shutterstock_354038165.jpg

"עושה כבוד לאמא"

תערוכת מחווה לעדה העיראקית

נולדתי כבת הקטנה (שישית) להורים שעלו לארץ ישראל משני קצוות העולם. אבי, אברהם רבינוביץ עלה לארץ מסקופייה אשר ביגוסלביה ואימי עלתה מבגדד עיראק. במשך כל שנות זוגיותם היתה זו אימי שהחזיקה את כל הבית והמשפחה לאורך כל שעות היום, אבי היה עסוק בפרנסת המשפחה ברוכת הילדים מצאת החמה עד שקיעתה, כך שהבית כולו נוהל ותיפקד ברוח המסורת והתרבות העיראקית של אימי.
לכל שאלה תמיד היתה בפיה תשובה בצורת סיפור ששמעה כשהיתה ילדה קטנה. מרכז הבית שלנו היה המטבח בו אימי הפליאה במיטב המאכלים העיראקיים המסורתיים - כבר במדרגות לבית עטפו את הבאים ריח בישוליה האותנטיים בדיוק כמו שלמדה מסבתי וזאת למדה מאימה וכן הלאה, כך עברו המרשמים לתבשילים בלי שידעו אפילו קרוא וכתוב עד סוף ימיהן. גם אני זכיתי ללמוד את רזי המטבח העיראקי לשמחת ילדי שאהבו מאוד את האוכל של סבתא.
גדלתי גם בבית מאוד מוסיקלי בזכות סבי, אביה של אימי יעקוב ידגר שהיה נגן קאנון מוכשר עוד בבגדד בתזמורת המלכותית ועלה לארץ עם הקאנון שלו. הוא חבר מיד לתזמורת רשות השידור בניהולו של עזרה אהרון. בהשראתו אימי האזינה בבית למוסיקה ערבית וגדלתי על סרטים ערביים דאז של יום שישי בערב ושירים של אום כולתום, פריד אלאטראש, ועוד אושיות מוסיקה חשובות ומפורסמות בשירה הערבית.
עם מותה לפני כשלוש שנים  הגיעה ההחלטה לעשות תערוכת מחווה לעדה העיראקית שתוקדש לזיכרה.
התערוכה עדיין בשלבי איסוף חומר, ראיונות, תיעוד, צילומים, ציורים, רישומים ועוד. מטרת התערוכה היא יעוד ושימור המסורת והתרבות היפה והעניפה בת מאות השנים. ברצוני להשאיר הלאה לדורות הבאים את המורשת בכדי לא תישכח לעולם.

"עושה כבוד לאמא"
 מרגלית רבינוביץ ז"ל יהי זיכרך ברוך.

%D7%A8%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%
%25D7%25A8%25D7%2599%25D7%25A9%25D7%2595
%D7%A8%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%
%D7%A8%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%

"נעמי הפָתָּאחָה"

נעמי היא "הפותחת בקפה".

אימי ז"ל נהגה להזמינה לביתנו ל"פרלמנט" החודשי של מעגל נשים עיראקיות שהתכנסו במיוחד כולן בהתרגשות רבה לאירוע הזה של "פתיחה בקפה". היא היתה דמות חשובה ומשפיעה מאוד בחייהן מאחר ששימשה למעשה מעין יועצת לענייניהן האישיים כגון זוגיות, אהבה ילדים וכו'. הנשים התייחסו ברצינות ובכובד ראש לכל מילה שיצאה מפיה תוך כדי הקריאה בקפה וחיכו בשקיקה לתחזית עתיד אופטימית ותומכת. 
 

הרישומים הם תיעוד חוויתי דרך עיניים של ילדה קטנה שהציצה ל"פרלמנט" הזה, צפתה מהצד במעגל הנשים הקסום הזה וספגה סיפורי חיים, ריחות וטעמים.
 והילדה הזו היא... אני

shutterstock_354038165.jpg

כשהייתי קטנה רחל דודתי האהובה היתה מזמינה את כל בני המשפחה וילדיהם ליום צילום במיוחד מפני שהגיע צלם השכונה לצלם ולתעד אותנו.
 הנשים היו מתלבשות במיטב המחלצות, משקיעות בתסרוקות ובאיפור מוקפד וממש כמו שחקן בתיאטרון מכינות הצגה סטאטית עם תפאורה לכבוד הצילום המכובד. לנו הילדים חיכתה קופסה מלאה בתלבושות והאמהות בחרו לנו אותן.
אמא שלי בחרה לי מקופסת התחפושות את "מלכת הכוכבים". התחפושת לא היתה בדיוק לפי מידותיי אבל אהבתי אותה. היא גם איפרה אותי בליכסון העיניים בשני קוים חדים של עיפרון שחור.


הרישומים האלו הוא תיעוד לאותה חגיגה.

"מלכת הכוכבים"

%D7%A8%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%
%D7%A8%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%

כלי הפורצלן

​בסלון הבית בו גדלתי היה "ארון ויטרינה" מזכוכית שבו מוצגים לראווה ובגאווה, כלי פורצלן יקרים שאמי אספה וליקטה, דבר שאפיין מאוד בתים עיראקיים מסורתיים. אסור היה לנו לפתוח את הויטרינה, לגעת או רחמנא לצלן לחשוב על להשתמש בהם. פעם בחודש היה לה טקס ניקיון מדוקדק, ביד בטוחה עם מטלית היתה מבריקה אותם אחד אחד ואני הסתכלתי על כל פעולותיה כמכושפת. תמיד רציתי להחזיק אותם בידי ודמיינתי לי שאני היא הנסיכה מהציורים על הכלים היפים שלה.
כשהיא נפטרה ,לפני כשלוש שנים, בזמן השיבעה הודיעה לי אחותי ,שאמא ביקשה ממנה לפני מותה, לתת לי את הכלים האלו במתנה. היום גם לי יש ארון ויטרינה מזכוכית בסלון שלי עם כל הסרויסים היפים שלה.
עושה כבוד לאמא.

20200924_112429.jpg