את המלקטות של ז׳אן פרנסוואה מייה פגשתי לראשונה בשנת 1978. משך אותי במיוחד המראה של הנשים הכפופות בחום היום ועסוקות בליקוט שאריות התבואה שנשארה שם בשדה. אהבתי שמייה בחר לצייר דוקא את האנשים הפשוטים המזיעים ללא שום זוהר מזויף ולבוש יקר של אבירים ורמי המעלה. אהבתי שהצייר שם את הפוקוס דוקא על אותן נשים שבחיי היום יום עסוקות בהישרדות ואיסוף אוכל למשפחתן הרעבה המצפה להן. יחד עם זאת הכעיס אותי לראות נשים כפופות המלקטות שאריות וראיתי מיד את הפוטנציאל של היותי אמנית יוצרת ליצור דיאלוג יצירתי של תיקון החוויה ולהבליט את דוקא היופי שבפשטותן ולתת עוצמה להן שהן ראויות לה. 

מאז ועד היום אני עוסקת במלקטות כנושא עיקרי של אמנותי בין שאר יצירותיי בנושאים אחרים.

המלקטות מהוות לי השראה גדולה בעשייתי האמנותית, למדתי אותן בדקדקנות ויצרתי בהשראתן רישומים, הדפסים, תחריטים, ציורים ועוד. במשך השנים הרבות המלקטות עברו תהליך של צמיחה משותפת יחד עימי ודרך היצירה לאט לאט שחררתי אותן לדרכן. ממצב של נשים כפופות הן הפכו להיות במשך הזמן נשים זקופות חזקות ומגלות עולם.

 ביצירה האחרונה בנושא הזה הן אינן נמצאות בציור אבל השאירו את חותמן בו כצלליות שקופות מהעבר שלהן.