נולדתי כבת הקטנה (שישית) להורים שעלו לארץ ישראל משני קצוות העולם. אבי, אברהם רבינוביץ עלה לארץ מסקופייה אשר ביגוסלביה ואימי עלתה מבגדד עיראק. במשך כל שנות זוגיותם היתה זו אימי שהחזיקה את כל הבית והמשפחה לאורך כל שעות היום, אבי היה עסוק בפרנסת המשפחה ברוכת הילדים מצאת החמה עד שקיעתה, כך שהבית כולו נוהל ותיפקד ברוח המסורת והתרבות העיראקית של אימי.
לכל שאלה תמיד היתה בפיה תשובה בצורת סיפור ששמעה כשהיתה ילדה קטנה. מרכז הבית שלנו היה המטבח בו אימי הפליאה במיטב המאכלים העיראקיים המסורתיים - כבר במדרגות לבית עטפו את הבאים ריח בישוליה האותנטיים בדיוק כמו שלמדה מסבתי וזאת למדה מאימה וכן הלאה, כך עברו המרשמים לתבשילים בלי שידעו אפילו קרוא וכתוב עד סוף ימיהן. גם אני זכיתי ללמוד את רזי המטבח העיראקי לשמחת ילדי שאהבו מאוד את האוכל של סבתא.
גדלתי גם בבית מאוד מוסיקלי בזכות סבי, אביה של אימי יעקוב ידגר שהיה נגן קאנון מוכשר עוד בבגדד בתזמורת המלכותית ועלה לארץ עם הקאנון שלו. הוא חבר מיד לתזמורת רשות השידור בניהולו של עזרה אהרון. בהשראתו אימי האזינה בבית למוסיקה ערבית וגדלתי על סרטים ערביים דאז של יום שישי בערב ושירים של אום כולתום, פריד אלאטראש, ועוד אושיות מוסיקה חשובות ומפורסמות בשירה הערבית.
עם מותה לפני כשלוש שנים  הגיעה ההחלטה לעשות תערוכת מחווה לעדה העיראקית שתוקדש לזיכרה.
התערוכה עדיין בשלבי איסוף חומר, ראיונות, תיעוד, צילומים, ציורים, רישומים ועוד. מטרת התערוכה היא יעוד ושימור המסורת והתרבות היפה והעניפה בת מאות השנים. ברצוני להשאיר הלאה לדורות הבאים את המורשת בכדי לא תישכח לעולם.