החמניה, פרח השמש, משויכת אלי מאז שהייתי ילדה קטנה. התאהבתי בה מיד ואהבתי מאוד לטייל בשדות החמניות הפורחות ודימיתי אותן תמיד כאנשים המפנים את ראשם לעבר השמש. הקסימה אותי העובדה שהחמניה ממש מזיזה את ראשה לעבר השמש בכיוונים שונים בשעות היום בזריחתה. מרכז הפרח עמוס בגרעינים שחורים ומסביב עלי הכותרת הצהובים כקישוט זהוב לראשה. החמניה מהווה לי מקור השראה בלתי נדלה ביצירה שלי ועם השנים הפכתי להיות מזוהה איתה לגמרי.
יש משהו מאוד אנושי בחמניה היא ניחנה בגבעול חזק וגבוה כמו חוט שידרה. בפריחתה היא חוגגת את פוריותה המתפרצת ונושאת בראשה כבר את הזרעים לחמניות הבאות והרבות. לאחר שהחמניה מתייבשת ולמעשה סיימה את תפקידה היא  מכופפת את ראשה ונובלת ממש כמו אדם המזדקן שהולך וכמל - בלכתו משאיר אחריו משפחה ממש כמו גרעיני החמניה הפורייה המשאירה אחריה את דור ההמשך.
החמניה בצורתה המדויקת גם מזכירה מאוד מנדלה, יש לה את המרכז העגול של הפרח ומסביבו בצורה מדויקת נמצאים עלי הכותרת הצהובים שלה בסדר מופתי וסימטרי. יצירת סוגי מנדלות בדומה לחמניה מלווה אותי בדרכי האמנותית גם בנושאים אחרים. אני מביעה את עצמי ביצירה האמנותית שלי בהשראת החמניה בציורים רישומים ועוד.
אפשר לומר שהאהבה ביני לבין החמניה היא גורלית ולנצח 🌻